בימים אלה מוקרנת בנטפליקס הסדרה "אימפריית הכאב" (Painkiller), העוסקת במשבר האופיאטים בארה"ב, אשר מאמלל יחידים ומשפחות וגורם למותם של המונים. מעבר להיבטים הדרמטיים הנוגעים מאד ללב, בעיני זו סדרה שהיא חובת צפייה לרופאות.ים, מפני שהיא שופכת אור על היבטים חשובים בתעשיית הפארמה וברגולציה של תרופות.
בסדרה מתואר כיצד חברת הפארמה פרדו, בשליטת משפחת סאקלר, שיווקה באגרסיביות לרופאים ולמטופלים את האוקסיקודון, אופיאט עוצמתי, בנוסחה בשחרור מושהה תחת השם אוקסיקונטין, בטענה שאינו גורם להתמכרות, מה שהתברר כהטעיה שהובילה להתמכרות בהיקפים גדולים.
הטיות במחקרים, ניסוח מעורפל במתכוון בבקשת האישור ולחץ על מינהל התרופות והמזון בארה"ב, ה-FDA, הובילו לאישור התרופה. אותו גורם ב-FDA שאישר את התרופה עבר לעבוד בחברת פרדו זמן לא רב אחרי שהעניק את האישור לתרופה, תופעה שכיחה בין הרשויות הרגולטוריות לבין חברות התרופות, שאף זכתה לכותרת "הדלת המסתובבת" במאמר ב-BMJ. ה-FDA, הנתפש על ידי רופאים כרגולטור האולטימטיבי, מקבל מימון נכבד מחברות הפארמה ונחשף במלוא מערומיו בפרשה.
"אבל פרסמו שהסיכון להתמכרות הוא 1% בלבד", תמה מטופל שמגיע לחדר מיון לאחר מנת יתר. "כן?", משיבה לו הרופאה ומראה לו את חדר המיון העמוס, "וכל אלה הם ה-1%?"
היבט נוסף הוא השיווק האגרסיבי לרופאות.ים, תופעה שרובינו מכירים באופן אישי. הרצאות, מצגות צבעוניות וכנסים ממומנים היטב גם במחוזותינו על ידי חברות התרופות. מעטים הם הרופאים היום שאינם מסתפקים במצגות אלא קוראים את העבודות במקור, כולל פרק ה"שיטות", כדי להכיר את משמעות המחקרים בהתאם למדרג הראיות.
בסדרה רואים רופאים שלא ויתרו על קריאה ביקורתית של הספרות, וכאשר חיברו לכך התרשמות אישית מהעבודה הקלינית הגיעו למסקנה הנכונה שהאוקסיקונטין ממכר ועוד איך. "אבל פרסמו שהסיכון להתמכרות הוא 1% בלבד", תמה מטופל שמגיע לחדר מיון לאחר מנת יתר. "כן?", משיבה לו הרופאה ומראה לו את חדר המיון העמוס, "וכל אלה הם ה-1%?".
לאחר שגרפה רווחי עתק נתבעה חברת פרדו, הודתה בהטעיה ושילמה הון בפיצויים, והשם סאקלר מוסר בהדרגה ממוסדות רבים בעולם להם תרמו. התרופה ממשיכה להיות משווקת על ידי חברות אחרות, שלא טמנו אף הן את ידן בצלחת.
הלקח הוא שעם כל העומס שבו נתונים הרופאים והנוחות שבהנגשת חומרים מקצועיים בהרצאות ובכנסים, אין תחליף לקריאה ביקורתית של ספרות במקור ולהטלת ספק מדעית
אין להסיק מכך שכך מתנהלות כל חברות התרופות: תרופות הן כלי חשוב ביותר בידינו. בעולם ובארץ נהוגים כללים לפעילות של חברות תרופות בקשר עם רופאים, אך הם שנויים במחלוקת. הלקח הוא שעם כל העומס שבו אנו נתונים והנוחות שבהנגשת חומרים מקצועיים בהרצאות ובכנסים, אין תחליף לקריאה ביקורתית של ספרות במקור ולהטלת ספק מדעית.
קריאה כזו ושאילת שאלות נוקבות את הרשויות היו עשויות לחשוף לרופאות.ים את ההטיה וההטעיה שהתרחשו ועודן מתרחשות גם בנושא הקורונה, עת שבה בכדי להתגבר על מחלה וירלית עם שיעור נמוך של תחלואה קשה ותמותה, שוכנענו בצורך באמצעים קיצוניים כסגרים ובידודים שברור שלא היו יעילים אלא הרסניים, ובחיסון האוכלוסיה כולה בתכשיר שיעילותו ובטיחותו לא הוכחו באופן מניח את הדעת ואכן מתבררים כבעייתיים. גם במקרה הזה, יותר אמון בהתרשמות הקלינית שלנו, ולא בהפחדות של משרד הבריאות והתקשורת, היה מביא אותנו למסקנה שלא כצעקתה.
סדרת המשך אפשרית תעסוק בקורונה, בה חברו אינטרסים של ראש ממשלה במצוקה, משרד ממשלתי מקצועי ששירת אותו בצייתנות, חברת פארמה שעשתה רווחי עתק, הסכם מושחר ביניהם והיבריס בל ייאמן
צפייה בסדרה מעניקה תחושה לא נוחה בנוגע למשמעות של אישורי ה-FDA. ניגודי עניינים של גורמים במערכת הבריאות, אשר חתומים על מאמרים יחד עם אנשי חברת תרופות בנוגע לתרופה שעל מדיניות הרכש והשימוש בה הם אמונים, שכנעו את ה-FDA בעבודות הנתונות להטיות לאשר את התכשיר, מעוררים תחושה דומה.
כל אלה עשויים להיות יסודות דרמטיים אף יותר בסדרת המשך אפשרית ל"אימפריית הכאב" אשר תעסוק בקורונה, בה חברו אינטרסים של ראש ממשלה במצוקה, משרד ממשלתי מקצועי ששירת אותו בצייתנות, חברת פארמה שעשתה רווחי עתק, הסכם מושחר ביניהם והיבריס בל ייאמן. כשם שמשפחת סאקלר לא תיזכר בזכות תרומותיה לבתי ספר לרפואה אלא בגלל המוות והסבל שהיא חוללה, כך גם גורמים רשמיים ומקצועיים בישראל עלולים, למרבה הצער, להיזכר לא בגלל הישגים רפואיים אלא בגלל הנזקים שגרמו לחברה ולרפואה בישראל ובעולם.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
